(מתוך: כל בית צריך מרפסת\ רינה פרנק מיטרני)

אמא לא ידעה עברית. כשעלו לארץ מרומניה, הלך רק אבא לאולפן ללמוד עברית ואמא הלכה לנקות בתים. בשביל זה לא צריך עברית.

בוואדי סאליב לא היית חייב לדעת עברית כדי שיבינו אותך. בלִיל השפות של שנות החמישים, בין המרוקאית לרומנית, ליידיש, לספניולית, לערבית ולפולנית, כולם הבינו את כולם.

אבל אמא לא רק שלא ידעה עברית, גם כבדת שמיעה הייתה ולכן גם לא הצליחה לקלוט את השפה ברחוב. 

ברומניה מסתבר רצו לתקן את ליקוי השמיעה הקטן שהיה לה. "ניתוח פשוט מאוד", אמרו לה כשהייתה בת שלושים, "שעה הרדמה – לא תרגישי כלום ותוכלי לשמוע." אבל אמא לא שמעה להם. ידעה שאי-אפשר לסמוך על הרופאים הרומנים.

כשהייתה אמא בת עשרים קיבלה התקף אפנדיציט, ונלקחה מיד לחדר ניתוח בבוקרשט, לא לפני שהרופאים הסבירו להוריה המודאגים שזה ניתוח פשוט מאוד, לא תרגיש כלום עם ההרדמה, ותצא כמו חדשה. אחרי שעתיים יצאו הרופאים חמורי סבר, ובישרו לסבא ולסבתא שלי שמעולם לא הכרתי, שמשהו השתבש בהרדמה, והסיכוי שביאנקה תתאושש קלוש ביותר. סבא יוסף נשאר ליד מיטתה של ביאנקה, כשאמא שלה הולכת בוכה הביתה, שהרי נותרה לה ילדה בת עשר לבד בבית. באמצע הרחוב התמוטטה, עברה מכונית ודרסה אותה.

וכך חזרה גופתה המתה של סבתא לאותו בית-חולים, בו שכבה בתה האהובה ביאנקה, מתאוששת מניתוח אפנדיציט שהסתבך, מחלימה במהירות מהניתוח, כי עכשיו עליה לטפל באביה האלמן, באחיה מרקו בן השבע-עשרה, ובאחותה בת העשר אאוריקה.

ביאנקה גידלה את אאוריקה כאילו הייתה בתה באהבה ובנאמנות ללא קץ, ועם המון המון רגשי אשם.

דוד אמר: "הרופאים האלה, אי-אפשר אף פעם לסמוך עליהם."

"ועל הצלמים אפשר לסמוך?" שאלה אמא בהתרסה.

"בוודאי," הוא ענה, "עד הערב התמונות יהיו מפותחות. אני אישית אביא לך את התמונות." אמר דוד ובין רגע הוזמן לבוא לארוחת ערב עם אחיו הצעיר. כי באותו רגע אמא החליטה שהיא תתחתן עם דוד.

יותר מזה, עוד לפני שהכירה את אחיו הצעיר של דוד, כבר תכננה אמא שפה תהיה חתונה כפולה, שלה עם דוד ושל אחיו עם אחותה אאוריקה.

בערב דוד הביא את התמונות, וכולם התפעלו מחדות התמונה ומשמה הברור של סבתא על המצבה.

אמא הגישה את האוכל אותו הכינה בקפידה ובטוב-טעם, שהרי ידוע שאין דרך טובה יותר להגיע לליבו של גבר אלא דרך קיבתו.