עברו מבית לבית ותמיד מצאו גדר פרוצה או טיח מתקלף וסיד מתפורר או שולחן אוכל שמתנדנד. אבא עם פיו שהפיק מרגליות, שיכנע ללא כל מאמץ את עקרת הבית הרומנייה להכין הפתעה לבעלה, וכשזה יחזור מעבודתו ימצא בית מתוקן ומשופץ לתפארת מדינת רומניה, וכל זה תמורת כך וכך לירות רומניות וארוחת צהריים לשניהם. הנשים התרצו ללשונו החלקלקה והמקסימה של אבא ולידיו האמונות של חרי, ובכך בשיווק אגרסיבי נדיר לשנות השלושים יצא שמם של אבא וחרי כשיפוצניקים מקצועיים ואמינים.
יום אחד, כשנכנסו לאחד הבתים המפוארים בבוקרשט, פתחה להם אישה יפה מאוד את הדלת.
"אנחנו בעניין תיקונים." אמר אבא והסתכל על גברת דורמן בעיניו הירוקות והחודרות.
"אין לי שום דבר מקולקל בבית חוץ מבעלי." ענתה גברת דורמן.
"נשמח לתקן את בעלך." אמר לה אבא, חייך וכבש את ליבה. הוא נכנס לביתה כשגיסו חרי נגרר אחריו, והיא הובילה אותם לחדר חשוך, שם ישב בעלה חולה הטרשת כשראשו נוטה כלפי מטה.
"אם אתם כבר פה, תעזרו לי לקחת אותו לשירותים. קשה לי להתמודד איתו לבד." אמרה גברת דורמן לאבא והסתכלה בו בחיוך חצוף.
במשך חודשיים עזר לה אבא לקחת את בעלה חולה הטרשת לשירותים כשהיה מגיע אליה בערבים אחרי השיפוצים.