סיפורים ומאמרים

רק בעברית

רק בעברית

יופי! התקדמת!
סיימת את שיעור מספר סיפורים ומאמרים

תרגילי כתיבה

"הרי איננו יכולים לדבר זה עם זה עברית. מי מאיתנו יודע עברית במידה מספקת כדי לבקש בשפה זו כרטיס נסיעה ברכבת? במדינת היהודים ידבר כל אחד בשפתו. השפה שתתקבל על דעת הרוב, תהיה לשפה הראשית".

כך כתב בנימין זאב הרצל בספרו "מדינת היהודים" (1895). הוא לא האמין שהלשון העברית תוכל להיות לשון דיבור.

/sysvault/docsfiles2/cdf630265a-34c2-4051-b4c9-a4ee30532066.jpg

אליעזר בן יהודה חשב אחרת. במבוא ל"מילון הלשון העברית", שהתחיל לחבר ב-1910, הוא כתב שהיהודים לא יוכלו להיות עם, אלא אם ישובו לארץ האבות, ולא יוכלו להיות עם חי, אלא אם ישובו ללשון האבות. הוא האמין שצריך להשתמש בעברית לא רק בספר ובתפילה, אלא גם בדיבור, בכל ענייני החיים ובכל שעות היום והלילה.

/sysvault/docsfiles2/cd95156de1-6d87-4c84-a620-4bac5b14b4a1.jpg

שני הקטעים האלה מראים שלמנהיגים היהודיים לא הייתה תשובה אחת לשאלה, באיזו שפה ידברו היהודים בארץ ישראל.

/sysvault/docsfiles2/

לא הייתה תשובה אחת גם לשאלה, באיזו שפה ילמדו בבתי הספר. בתחילת המאה ה-20 היו בארץ עשרות בתי ספר. בחלק מהם למדו בצרפתית (בבתי הספר של "אליאנס") ובחלק מהם – בגרמנית (בבתי הספר של חברת "עזרה"). רק אנשים בודדים חשבו שצריך ללמוד בעברית. אחד מהם היה אליעזר בן יהודה. הוא היה המורה הראשון, שלימד עברית בעברית.

/sysvault/docsfiles2/cd4162f853-5e48-49e0-a922-23598d6a94bb.jpg

התחילה העלייה השנייה ואיתה מלחמת השפות. עלו ארצה אנשים רבים, שהשפה העברית והתרבות העברית היו חשובות להם. הם רצו ששפת הלימוד בבתי הספר תהיה עברית, וחברת "עזרה" רצתה ששפת הלימוד תישאר גרמנית. היו שביתות של מורים ותלמידים למען העברית בבתי הספר, וחברת "עזרה" פיטרה מורים רבים.

/sysvault/docsfiles2/cde3374086-0fb7-4538-9638-52735d8fa676.jpg

הוויכוחים על שפת הלימוד בבתי הספר נמשכו מספר שנים. קמו יותר ויותר בתי ספר וגני ילדים, שלימדו בהם עברית. בסוף ניצחה העברית. החינוך העברי בשפה העברית הפך למציאות.

/sysvault/docsfiles2/cd6b96258a-4392-4434-bae7-3b46a19cefff.jpg