ניר גוֹלָן הוא מהַנדֵס צעיר.

הוא נשֹוּי, ויש לו תינוק.

ניר אוהב את העבודה שלו בְּחֶברַת אֶלֶקטרוניקה בחֵיפה.

אבל היום הוא לא יכול לעבוד. הוא יושב במקום שלו, וכל הזמן נִרְדָם.

מנַהֵל: ניר, מה קרה? אתה עייף?

ניר: כן, אני מצטער. אני "נורא" עייף.

מנהל: אתה מרגיש טוב?

ניר: כן, אני בסֵדר, אבל לא ישנתי כל הלילה בגלל התינוק.

מנהל: אה... אני זוכר את זה. גם הילדים שלי היו פעם קטנים.

ניר: כל היום התינוק שלנו צוֹחֵק ושֹמֵח, אבל בלילה... חמש דקות אחרי שאנחנו נִרְדָמים– הוא קם. הוא בּוֹכֶה ורוצה לאכול, לשתות...

מנהל: יש לך תמונות שלו?

ניר: בטח. אשתי מְצַלֶמֶת אותו הרבה, וגם אני אוהב לְצַלֵם אותו. הנה, אתה רואה?

מנהל: איזה תינוק מַקסים! איפה הוא עכשיו?

ניר: עכשיו הוא אצל המְטַפֶּלֶת שלו.

מנהל: ומי בבית?

ניר: אף אחד.

מנהל: אתה יודע מה? לֵך עכשיו הביתה לישון כמה שעות, ותבוא שוב לעבודה אחה"צ.

ניר: בֶּאמת? תודה רבה, אני רץ.

(מתוך הספר "עברית מבראשית")