סיפור מצדה הוא סיפור מפורסם, הקשור במרד הגדול של היהודים ברומאים (70-66).

בשנת 70 הרסו הרומאים את ירושלים ושרפו את בית המקדש. כאלף יהודים החליטו לא להיכנע לרומאים וברחו למצדה, הנמצאת על הר גבוה ליד ים המלח. המפקד שלהם היה אֶלְעָזָר בן יאיר. הם הכינו הרבה אוכל, והיה להם גם נשק רב. הרומאים לא רצו לוותר על מצדה, אבל לא יכלו לכבוש אותה בקלות, מפני שהייתה גבוהה מאוד.

המלחמה הייתה קשה וארוכה, ורק אחרי יותר משנה הצליחו הרומאים להיכנס למצדה.

כאשר הבין אֶלְעָזָר בן יאיר כי הרומאים יצליחו להיכנס למצדה וכי אין כל דרך לברוח, אסף את האנשים ואמר להם: נלחמנו ברומאים כדי להיות חופשיים. אנחנו לא רוצים להיות עבדים. עלינו לבחור בין מות גיבורים לבין חיי עבדות. נמות חופשיים ולא נהיה עבדים.

האנשים הסכימו. הם חשבו שטוב יותר למות מאשר להיות עבדים. כל אחד מן הגברים הרג את בני משפחתו. עשרה גברים הרגו את כל האחרים. אחר כך הרג אחד את התשעה האחרים ובסוף הרג את עצמו.

כאשר נכנסו הרומאים למצדה, מצאו 960 הרוגים. רק אחר כך מצאו שתי נשים וחמישה ילדים, שהתחבאו בתוך צינור מים. הנשים והילדים סיפרו איך מתו אנשי מצדה.

(לפי יוספוס פלביוס)