אבל על הפעילות הגופנית משפיעה גם הסביבה החברתית של האדם. בלי שהילד מרגיש בכך, כבר מחודשי חייו הראשונים הוא מגיב ללחצים משפחתיים, חברתיים ומוסריים. "צריך לעמוד כך. אסור לגעת בדברים. אל תיגע בגופך. אל תרוץ..." כשהורים צעירים מעמידים את ילדם הבכור מוקדם מדי, הם מכבידים על עמוד-השדרה שלו. התינוק עצמו לא היה מתחיל לעמוד וללכת לפני שכל חוליות הגב היו נסגרות. ואלה הם רק הלחצים הראשונים. ילד הרי רוצה "למצוא חן", ולכן הוא "מכניע" את גופו כדי להתאים את עצמו לדרישות של סביבתו – של ההורים, של החברים ושל המורים להתעלות. ואז במקום הגוף האמיתי, ההַרמוֹני והדינַאמי מטבעו הוא "יוצר" גוף שימצא חן בעיני הסביבה.
כיצד בכל זאת יכול אדם להתפתח בצורה טבעית?