"הרי איננו יכולים לדבר זה עם זה עברית. מי מאיתנו יודע עברית במידה מספקת כדי לבקש בשפה זו כרטיס נסיעה ברכבת? במדינת היהודים ידבר כל אחד בשפתו. השפה שתתקבל על דעת הרוב, תהיה לשפה הראשית".
כך כתב בנימין זאב הרצל בספרו "מדינת היהודים" (1895). הוא לא האמין שהלשון העברית תוכל להיות לשון דיבור.