הדרך הטבעית

שיטת הוראת השפה הזו, שמה דגש על השפה המדוברת והיא מבוססת על התפישה הקרויה בפי הלינגואיסטים "הדרך הטבעיתיי, כלומר על פי סדר לימוד טבעי של השפה. שהוא: האזנה, דיבור, קריאה וכתיבה, סדר המתגלה הן בשלבי התפתחותו הלשונית של הילד והן בשלבי ההתפתחות הלשונית-תרבותית של הציוויליזציה האנושית בכלל.

שיטה זו באמצעיה הדידקטיים מנסה "לחקות" את המהלך הטבעי של לימוד שפה.

בשל הצמידות הטבעית שבין שלבי ההאזנה והדיבור, ניתן לדבר ﬠל שלושה שלבים מובחנים:

 

מן הראוי ששלבי הלימוד הנ"ל יהיו מבוססים כל אחד על קודמו אך באותו זמן, השלב המאוחר גם יבסס ויחזק את השלב שקדם לו.

עם זאת, יצויין, כי למרות הזיקה ההדדית שבין השלבים, בצעדים הראשונים בהוראת שפה זרה, כשנרכשות המיומנויות הבסיסיות של קריאה וכתיבה יש ויעסוק בכל שלב בנפרד ולהתמקד רק בו, וזאת בשל הכישורים השונים הנדרשים לרכישת יכולת הדיבור ומיומנויות הקריאה והכתיבה.

 

כמו כן בצעדים הראשונים חשוב שלא להפריז בהעשרה במילים ולא להעמיס מידי ﬠל הזיכרון - במקום זה להקנות מספר מינימאלי של מילים הכרחיות ותבניות לשוניות בסיסיות שתשמשנה לאחר מכן מעין "תבניות קביליי לאוצר המילים שילך ויתרחב בהדרגה.

כדי ליעל את דרכי ההוראה יש להתבונן במאפיינים המיוחדים של כל שלב משלבי הלימוד ובהתאם לכך לנקוט בכללים דידקטיים שונים הנגזרים ממאפיינים אלה.

 

 

שמיעה ־ דיבור = יכולת הדיבור היא יכולת סבעית וכן גם היכולת של רכישת שפת הדיבור. יש להניח שאדם המצוי בסביבה חדשה ונחשף לשפה שזרה לו, במוקדם או במאוחר ירכוש לעצמן את היכולת לדבר בה - הדיבור הסבעי מעצם הגדרתו מעוגן בדיאלוג. בתקשורת בין אישית, בשאלות ותשובות. כמו כן יצויין כי הלומד לדבר מפגין יכולת של שמיעה וזכירה של מספר גדול יחסי של צלילים או מילים בבת אחת. כשם שקל יותר ליזכור מנגינה קצרה מאשר תווים בודדים, כך גם לפעמים קל יותר לקלוט מבע, ביטוי או משפט קצר, מאשר מילים בודדות.

 

קריאה = הכתב, לכל הדעות, הוא המצאה אנושית. הכתב הוא מערכת סימנים גראפיים מוסכמים, אשר במהלך תולדות התרבות האנושית יצגו רעיונות, עצמים, מילים, הגיים או צלילים. שפת הכתב המקבילה לשפת הדיבור, משמשת גם היא אמצעי תקשורת בין בני האדם, במקרה שהם מרוחקים זה מזה מבחינת המקום או הזמן. שלא כיכולת הקליטה בבת אחת של מילים וצלילים בשפת הדיבור,טווח הקליטה בשפת סימני הכתב הוא צר יותר וקצב הקריאה בטקסט כתוב הוא בדרך כלל תיבה, תיבה, כלומר מילה כתובה אחת בכל פﬠם.

 

כאן השיטה הדידקטית להוראת הקריאה היא לפי סדר כלל, פרט וכלל, כלומר החל בקליטה ויזואלית של מילה שלימה, עבור לפירוקה לאותיות וכלה בהרכבתה מחדש. מצד שני יש להודות כי קיים גם היגיון רב בדידקטיקה של הצגת אותיות ותנועות לפני הצגת מילים, אלא שלשיטתנו יש חשיבות רבה שלימוד הקריאה כבר מן ההתחלה יהיה לימוד של מילים מוכרות ומובנות בעלות משמﬠות, לימוד שייקח בחשבון חוקי למידה ויזואלית - ולא לימוד מכני גרידא.

 

כתיבה = יכולת הכתיבה היא מיומנות טכנית ביצועית של העלאת סימני כתיבה ﬠל הנייר. לשם כך יש כמובן להקנות ללומד את המערכת המקבילה של סימני הכתב הקרויה "אותיות כתביי, מערכת שנועדה להקל ﬠל מלאכת ביצוע הכתיבה.

 

בניגוד לשלבי הלימוד הקודמים המתחילים במשפט קצר או במילה, בשלב זה בתחילת רכישת מיומנות הכתיבה מתמקד הכותב באות או אפילו בחלק ממנה ובמאמץ הידני להעלותם ﬠל הנייר - עם הזמן לומד הוא לבצע את כל אותיות הכתב ﬠל ידי צירופי קוים ישרים ומﬠוגלים ﬠד השלב שבו הוא מגיﬠ לכתיבה אוטומטית.

 

מאחר והדיאלוג מהותי לשפת הדיבור, שיטה זו מאפשרת לרכוש את שפת הדיבור בדרך של שאלות ותשובות, כשמילות השאלה מהוות "מפתחות" או "שערים" לשפה החדשה.

 

לימוד השפה המדוברת מתקדם תוך שימוש בכל מילות השאלה לפי סדר מחושב. שכל מילת שאלה מכוננת פרק נפרד במהלך הלמידה.

שיטה זו מאפשרת "לכסות" את כל חלקי הדיבר כפי שמודגם ﬠל ידי שתי מילות שאלה. שהן גם הראשונות בשיטה.

 

 

 

וכך כל מילת שאלה והתשובה לה יוצרות תבנית לשונית בסיסית.

 

כל מילות השאלה ביחד יוצרות מעגל של תבניות לשוניות המהוות תשתית בסיסית לרכישת השפה. במהלך הלמידה מתרחבים המעגלים באוצר מילים בצורות לשוניות חדשות, אולם המעגל הראשון מהווה תמיד בסיס חיוני. ניתן לומר שעם הקניית ייהמעגל הראשון" נתת לתלמיד את המפתחות לשפה.